ביטול הרשעה וביטול קנס בערעור על גזר דין לבית המשפט המחוזי עפמ"ק 4204-06-26 לביא ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן

הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן הגישה כנגד זוג פנסיונרים תושבים ותיקים בעיר כתב אישום על בניית סוכך צל מתקפל במרפסת הקטנה של דירתם

הליכי החקירה והאישום התנהלו כלפי זוג הפנסיונרים בצורה כוחנית תוך פגיעה בזכויות אדם, וכללו צו חיפוש וכניסה של 4 מפקחי בניה שהתנהגו אל בני הזוג בצורה כוחנית ראו קביעת השופטת נעה תבור :

"נתון נוסף שמצאתי לתת עליו את הדעת הוא אופן ביצוע הצו שהתיר כניסה למקרקעין בהתאם להוראות סעיף 206(ב)(4) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965. צו כאמור ניתן על ידי בית המשפט קמא ולמפקח על הבניה היתה סמכות לבצעו. אלא שגם כשבית המשפט נעתר והורה על צו כניסה למקום, יש לקיים אותו באופן מידתי ובפגיעה מינימלית בזכויות אדם וטוב תעשה המשיבה אם תקפיד בכך. מדובר בדירה בה מתגוררים המערערים שהם שני אנשים בני כשבעים. המערכת העירונית יודעת מי המחזיק בנכס. גם אם אניח שזהות המחזיקים לא נבדקה ולא היתה ידועה מראש, אלא התבררה רק לאחר שהמערערים פתחו את הדלת, אין סיבה לכניסת ארבעה מפקחים לתוך הדירה (עמ' 8 ש' 2 לפרוטוקול מיום 7.4.25). כניסה לתוך ביתו של אדם מהווה התנגשות חזיתית בין הכוח המצוי בידי הרשות לבין זכותו של כל אדם לפרטיות בדלת אמותיו. הבית הוא המקום המוגן של כל אדם ויש להתייחס לכניסה אליו בזהירות וברגישות המתחייבת מן הנסיבות. כאשר החשד הנחקר הוא סגירת מרפסת וכאשר מתברר כי המחזיקים במקום הם שני פנסיונרים בני כשבעים, ההתנהגות המצופה ממפקחי הרשות אינה זו שתוארה על ידי המערערת. בעדותה בבית המשפט קמא תיארה את סערת הרגשות כאשר נכנסו לדירתה פקחים רבים, לאחר שאמרו לה שתיכנס לכלא אם לא תפתח את הדלת. המערערת תיארה כיצד היא ובעלה "פשוט רעדו" (עמ' 15 ש' 6 לפרוטוקול מיום 29.9.25), כיצד לא קיבלו הסברים וכיצד בכתה ונותרה בהלם מבלי שהבינה מה התרחש. התיאור האמור הוא תיאור של התנהגות העושה שימוש בכוח רב בהרבה מן הנדרש בנסיבות ומתשובות המפקח בבית המשפט קמא נראה שדבר מן הנתונים האמורים לא נשקל בשטח או בהכנה לביצוע הצו. צריך היה לשקול את הדברים. במקרה שלפני, מוטב היה נכנס מפקח אחד לדירה וראוי היה שיסביר בנחת את החשד ואת הסיטואציה"

בנוסף, התעלמה הוועדה המקומית במופגן מהעובדה שבנייה זהה בוצעה בשתי דירות נוספות בבניין ונטען כי הייתה אכיפה בררנית ראו קביעת השופטת נעה תבור :

"אני רואה קושי בעמדה שלפיה רשות אכיפה שמגיעה לבניין לצורך פעולת אכיפה, עוצמת עיניה ומתעלמת מבנייה גלויה שעל פניו שייכת לאותה קטגורית אכיפה כמו זו שלשמה הגיעו והיא נראית לעין בבירור ללא צורך בפעולה משפטית כלשהי. גם אם מלכתחילה הוזמנה הרשות לאכיפה בעניין אחד, אין היא מופטרת מחובתה לבצע אכיפה יזומה ושוויונית ככל שזו עולה מן הנסיבות בשטח. לעמדתי, אם מבוצעת אכיפה בבית מגורים, ונראה בו יסוד סביר לחריגה נוספת באופן גלוי לעין כל, על הרשות לבחון זאת ואל לה להתנות הבדיקה הנדרשת בהמתנה להגשת תלונה. קל לדמיין מצב שבו סכסוך שכנים מוביל לתלונה נקודתית אחת ולא אחרת. מקרים כאלה מתרחשים לעיתים קרובות. כאשר נציגי הרשות מגיעים לבדיקת התלונה ונמצאים במבנה, אין זה ראוי שהסכסוך לבדו יכתיב התנהלות הרשות ויהיה בבחינת כיסוי עיניים מפני נתונים גלויים אחרים. כאשר השאלה מתעוררת בשטח, באותו סוג עבירה שנחשדת (היינו מתקני הצללה) באותו בניין, וביתר שאת כאשר מדובר בבנין שעבר התחדשות עירונית כך שמועדי הכניסה לבנין ידועים לגבי כל הדירות ולא מתעוררת שאלת התיישנות, אין הרשות נדרשת להמתין לסכסוך נוסף או לתלונה כדי לבחון מה שעיניה רואות"

התוצאה בפסק הדין הייתה כי בית המשפט של הערעור, מתח ביקורת חריפה על כך וקבע כי התקיימה 'התנגשות חזיתית' בין הכוח המצוי בידי הרשות לבין זכותו של כל אדם לפרטיות בדלת אמותיו. בנוסף, קיבל בית המשפט את הטענה לאכיפה בררנית כלפי הזוג
פסק הדין ביטל את ההרשעה ואת הקנס. באשר לבניה ידרשו בני הזוג להתאים לתקנות הפטור בחודשים הקרובים

ראו קישור לכתבה שפורסמה באתר מגדילים – "מפקח הבנייה לא הרים את עיניו": בגלל אכיפה בררנית, בוטלה הרשעת הבנייה של בעלי דירה ברמת גן | מגדיל

המשרד עוסק בתכנון ובניה ומלווה באופן קבוע תושבים בהליכים משפטיים הנובעים מעבירות בניה